כמויות המידע הבילתי נדלות חודרות למוח במהירות שיא, חזקות כמו ריח חריף, חודרות כל תודעה או תבנית אליה הייתה רגיל, אין מגרה אליה אפשר לאחסן את החידושים הללו, צריך לייצר חדשות ובהודו זה לוקח המון זמן. אי אפשר להחדיר למצלמה את הנפח הבילתי נתפס הזה, הכולל בתוכו: תדהמה משינויי תרבות כל כך קיצוניים - אתה פשוט לא מבין! למה הם מתכוונים, מה הם רוצים, למה כך ולא אחרת, מה זה, איזו התנהגות לא צפויה, איפה נמצא האדם בהיררכיה המוטרפת הזאת, איפה נמצאת האישה, הילדים, העניים, העשירים, הבתים, האוכלים, המשוגעים, הכלבים???. והכל מתנהל, זורם, איכשהו מנתב לו דרך וקורה. סיטואציות הרחוב בונות לך בראש סיפורים כואבים, אולי אין להם שום קשר למציאות אבל, זה נבנה. והכל מתערבב, סרטי בוליבוד, ריקודים, שירה, קצב, פרסומות, שלטי ענק, שכונות קבצנים, תכשיטים, בתים והמון פרות. אז הקבצנים משתמשים בשלטי הענק לכסות את מיטתם בפני המונסון, והרוכלים משתמשים בגלגלי אופניים ליצור דוכנים ניידים, קערות פלסטיק משמשות כקסדות באתרי בניה ועם קבוצת זרדים שהפכה למטאטא מנקים את הרחוב, שאף פעם לא נקי. הכל זורם ומתנהל.כמו התנועה המטורפת. וכל הזרים הללו, ביניהם אני, מנסים לזרום עם הקצב הזה כרגע, עוצרים את התנועה לפרקים ומטרידים, וכולם מביטים!.
