כששמעתי שירה אדירה, כזו שאומרת: חיזרו אחרי בקול צפצפני, זועק, צועק מיד הגוף מתעורר, העין מחפשת והראש יוצר סיפור, יצאתי לחפש את הסיפור את השירה. בין בתי הסירה יש איים של אדמה עמוסי צמחיה ובתים קטנים מסתתרים ביניהם, מרתק לצעוד בשדרות הקטנות בעיקר כששירה מושכת אותך קדימה.
למה שרים? מה אומרים? מי הסולנית הסוחפת אחריה קבוצה כל כך גדולה? עשרות משפטים, אותו הקצב, תיפופים אדירים, דקות ארוכות. אנרגיה המפלחת את השקט באגם דל השלו.
"חתונה בעוד עשרה ימים", כך אמר הדוד של בעל בית הסירה, הבן שלי מתחתן, זהו טקס הפרדת האורז.
הצצנו בחלון, רג'ין ואני, כל הנשים הפנו מבט, הפרנו משהו מעוצמת האנרגיה העצומה שעולה ישר למעלה, פותחת שמיים לבקשת הברכות עבור הזוג הצעיר, בקשות שדורשת המנהיגה וכולן ממשיכות בתיפוף ושירה כהד אקוסטי מרעיד אדמה. מיד המשיכו, ביקשו שנצטרף. ניגון פשוט כל כך, שיבטי משהו, נשמע מוכר כבר אלפי דורות, כשיר ילדים, ממריץ, מרעיד. יצאנו למטבח הקטן, לי ולרג'ין יש פעילות אנרגתית :לייצר אוירת חג, רחוק כל כך ממקום מושבנו הרגיל והמוכר.
ואנחנו במעגלנו הקטן, מעגל ראש השנה ניסינו במטבח הפיצפוני, של הדוד, ליצור ארוחת חג, משפחתית, נעימה וטעימה, שתי נשים שמיצרות את אותה אנרגיה עם ניגון שרג'ין מנצחת עליו: חיתוך הבצלים, תפוחי האדמה וקילוף הרימונים לחימה בדלעות עיקשות, הקשת הכפות בערבוב הסירים והריח המיתמר כל זה עולה מעלה, מעלה פותח שמיים ואפים לכל המלאכים שעברו בדרך.
שנה נהדרת לכולנו, שנת אנרגיה נקיה וריחנית המיתמרת מעלה מעלה ומדגדגת למלאכים בלחיים. א אמן.
